כן רואים בעיניים. איך פועלת העין האנושית

כשאנחנו מתבוננים על אובייקט כלשהו – ולא משנה אם בפרח, בצלחת שלפנינו או בכלבלב חמוד – קרני האור שפוגעות באותו אובייקט חוזרות לעיניים, חודרות דרך האישון ומגיעות לרשתית, שם נמצא מרכז הראיה שמעביר למוח את המידע. זהו – בגדול מאד – המנגנון. עכשיו קצת פירוט על האיברים המאפשרים אותו:
הקרנית תפקידה לשבור ולאסוף את קרני האור הנכנסות לעין ולגרום לעדשה למקדן על הרשתית.
הקשתית היא טבעת שרירים הממוקמת מאחורי הקרנית. תפקידה – בדומה לצמצם של מצלמה – לשלוט בכמות האור שנכנס לעין דרך האישון שהוא הפתח העגול במרכזה. כמות הפיגמנט שנמצאת בקשתית היא זו שקובעת את צבע העיניים שלנו.
האישון מווסת את כמות האור שמגיעה לרשתית, בהתאם לעוצמתן הוא מתרחב ומתכווץ – כלומר כאשר כמות האור גדולה הוא קטן (כדי שיעבור פחות אור) ולהיפך, כאשר האור מועט הוא מתרחב על מנת לקלוט יותר אור.
העדשה נמצאת מאחורי הקשתית והאישון ואחראית על מיקוד הקרניים על מנת שיגיעו לרשתית. העדשה גמישה וצורתה משתנה בהתאם למרחק של האובייקט מאתנו, כך שהיא זאת שאחראית על מיקוד הראיה למרחקים השונים.
הרשתית מכילה כמות עצומה של תאים שקולטים את הקרניים שמגיעים אליהם. הריכוז הגבוה ביותר של תאים אלו נמצא במרכז הראיה, המקולה, והם אחראים לקבלת התמונה החדה ביותר וגם לראיית צבעים. התאים שמחוץ למרכז הראיה אחראים בין היתר על ראיה היקפית, על זיהוי תנועה וראיית לילה. כשהאור נכנס לעין ופוגע ברשתית מופעלת תגובת שרשרת שמעבירה את המידע שנקלט על ידי העין – למוח.